פרופיל מורחב

יצחק בורנשטיין, הבכור בתשעת ילדיהם של אברהם ורחל, נולד בקובל שבווהלין (כיום אוקראינה) בשנת 1899. הוא היה סטטיסטיקאי וכלכלן בפולין שלפני מלחמת העולם השניה, ערך את ”החיים הכלכליים“ וכן ערך עיתוני מסחר ביידיש ובפולנית. בורנשטיין החל לעבוד עבור הג’וינט בוורשה בשנות ה-30 של המאה ה-20. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא היה אחד מארבעת מנהיגי הג’וינט שזכו לתואר ”המנהלים“ מתושבי גטו ורשה.

בתחילת 1940 נפגש בורנשטיין עם פקידים נאצים בקרקוב, שארגנו מחדש את הארגונים הקהילתיים היהודיים. הוא סייע בארגון היס”ס ( Jüdische Soziale Selbsthilfe – JSS עזרה עצמית יהודית) שבסיסו היה בקרקוב, ואשר סיפק עזרה לקהילות היהודיות בגנרל-גוברנמן (האזור המרכזי של פולין הכבושה). היס”ס היה ארגון הרווחה היהודי היחיד בפולין שהוכר רשמית על ידי הרשויות הנאציות. למרות מאמציהם של גרמנים להתערב בפעילויותיו של היס”ס, הצליחו נציגי הג’וינט לשמר למשך זמן מה שליטה מסוימת על הארגון.

במהלך השנים 1941-1940 נסע בורנשטיין ברחבי קהילות יהודיות בפולין על מנת לחלק כספי קרנות מטעם הג’וינט ועל מנת להבטיח שנעשה שימוש ראוי בכספים אלה. במהלך נסיעות אלה היה בורנשטיין מייעץ לעתים קרובות לגבי יישוב סכסוכים. בדצמבר 1940 ביצעו הנאצים נסיון נחוש אך כושל לסגור את משרד הג’וינט בוורשה. נסיון זה לסגור את המשרד בוורשה הניע את בורנשטיין לפתוח משרד של הג’וינט בקרקוב ולנהלו, ובמשך כשנה עבד באומץ לב על מנת לסייע לאחיו היהודים. לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמה בדצמבר 1941, לא יכלו יותר ארגונים אמריקניים לפעול בפולין באופן חוקי והיה צורך לסגור באופן רשמי את משרדי הג’וינט בוורשה ובקרקוב. צוות הג’וינט בוורשה הצליח להמשיך בפעילויותיו במחתרת. בקרקוב, לעומת זאת, לא יכול היה הג’וינט לשמר את שליטתו בפקידי היס”ס המקומיים, ובורנשטיין נאלץ לעזוב.

בסוף אוגוסט 1942, בעיצומם של גירושים המוניים מוורשה, בורנשטיין, אשתו חנה וילדיהם נינה, ילידת 1926, ומיכאל, יליד 1931, מצאו מחסה בצ’נסטוכובה בעזרת מכרים פולניים. אשתו וילדיו זכו למחסה בביתה של משפחה יהודיה ידועה. בורנשטיין המשיך לסוסנוביץ ולבנדזין, האזור הידוע כשלזיה העלית-המזרחית, שם היה ראש היודנראט משה מרין. מרין האמין שאם היהודים ימשיכו לעבוד עבור המפעלים שנשלטו בידי הגרמנים, מפעלים שייצרו מוצרים שהצבא הגרמני נזקק להם באופן נואש, ייחלצו כמה מהם מגירוש. ככלכלן, הסכים בורנשטיין שיצרנות יהודית עשויה להציל כמה מהיהודים ששרדו באזור סוסנוביץ-בנדזין.

אשתו וילדיו של בורנשטיין, שנותרו בצ’נסטוכובה, נעצרו, גורשו ונרצחו בידי הנאצים. בינתיים קיבל בורנשטיין דרכון של פרגוואי, דרכון שנשלח אליו מארגון יהודי בשוויץ. הדרכון התיר לו לעבור למחנה מעצר מיוחד שנועד למחזיקי דרכונים זרים. משה מרין ביקש שבורנשטיין יישאר בסוסנוביץ-בנדזין ושכנע אותו להישאר, בהבטיחו להגן עליו מהגרמנים. בורנשטיין הסתמך על הבטחותיו של מרין וויתר על ההזדמנות לעזוב.

יתרת הקהילה היהודית בסוסנוביץ ובבנדזין גורשה באוגוסט 1943. זמן קצר לאחר הגירוש נלקח בורנשטיין על ידי אנשי אס-אס לפרברי העיר ונרצח עם מנהיגים אחרים של הקהילה היהודית. בדיווח אחר נאמר שבורנשטיין גורש ונרצח במחנה השמדה. בורנשטיין קיפח את חייו בידי הנאצים, לאחר שעשה כמיטב יכולתו כדי לשפר את תנאי חייהם של יהודי פולין הסובלים ולהציל את חייהם.