פרופיל מורחב

חיים אברהם ברוך קנטור נולד בבאפלו, ניו יורק, ב-30 במרס 1892. הוא היה אחד משבעת בניהם של יצחק קנטור ורוז רחל קנטור לבית פרידלנד, מהגרים ממזרח אירופה. בשל קשריו ההדוקים עם הרמן וייל, ממנהיגי בית הכנסת הרפורמי בית ציון, החליט קנטור, שנהג לשאת דברים בבית הכנסת בית ציון, להיות רב רפורמי. קנטור למד לתואר ראשון ולתואר שני באוניברסיטת סינסינטי, שם נבחר לאגודת האקדמאים המצטיינים, למד לימודים מתקדמים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק וקיבל את הסמכתו לרבנות בהיברו יוניון קולג’ בסינסינטי, אוהיו, בשנת 1916. בשנים 1916-1915 הוא היה עוזר הוראה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת סינסינטי וכן עוזר הוראה בהיברו יוניון קולג’. במהלך שנותיו בקולג’ הרבני שירת קנטור כרב מתלמד בקהילות רבות. בין השנים 1920-1917 הוא כיהן כרב עמית בבית הכנסת החופשי של העיר ניו יורק, שנוסד על ידי סטיפן ס. וייז. בשנת 1920 הוא נבחר לרב של בית הכנסת החופשי בפלאשינג, ניו יורק.

קנטור רכש נסיון בעבודה סוציאלית ובהצהרה ”האם הדבר יעשה ממני אדם טוב יותר, והאם אוכל באמת ובתמים לשרת כך את עמי?“ הוא התגייס לשירות בפולין, ביחידת חו”ל מספר 1 של הג’וינט, שעזבה לאירופה בינואר 1920. היחידה הורכבה מ-23 מתנדבים מארצות הברית, ומשימתה היתה לספק סעד לקהילות יהודיות בפולין אשר נהרסו במהומות שפרצו לאחר מלחמת העולם הראשונה, ולעזור בשיקומן. שותפיו של קנטור לעבודה ביחידה כתבו לאחר מכן: ”הוא היה אהוב על כולנו בשל שמחת החים שהפגין ומאור פניו, התלהבותו התוססת ונכונותו התמידית להתנדב לשירות קשה ומפרך. כאשר הגיעו בקשות לעזרה – והן הגיעו לעתים כה תכופות, מקרוב ומרחוק – הוא היה תמיד הראשון ללכת. שום משימה לא היתה גדולה מדי, שום עבודה – לא מייגעת מדי.“

קנטור הגיע לפולין בפברואר 1920 ונשלח למשימה במזרח גליציה (כיום אוקראינה). ”הוא רכש מוניטין בכל רחבי המדינה כאדם שהגיע בכל עת שבה נדרש… הוא הצליח להביא את בשורת החדווה שלו לערים הגדולות והקטנות, ושימח את לבם של האומללים והזנוחים…“ ד”ר בוריס בוגן, מנהל הג’וינט בפולין ובאוקראינה בין השנים 1920-1919, דיווח לפליקס מ. וארבורג, יושב הראש הראשון של הג’וינט, שהוא מחשיב את קנטור בתור אחד החברים המבריקים ביותר של היחידה הפולנית של הג’וינט.

בעודו בקמנץ-פודולסקי, מחלק מכספי הג’וינט לסוכנויות רווחה יהודיות מקומיות, נפגש קנטור עם פרופ’ ישראל פרידלנדר מבית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) בניו יורק, שהיה גם הוא בשליחות סיוע של הג’וינט. בהתעלמם מאזהרות על סכנת פוגרומים ותסיסה אזרחית באזור, יצאו קנטור ופרידלנדר עם מנהיג הקהילה היהודית בטרנופול בשם גרוסמן, מוקדם ביום שני בבוקר, 5 ביולי 1920 (י”ט בתמוז התר“פ), בדרכם חזרה ללבוב. בדרך המלך המובילה מקמנץ-פודולסקי, בכניסה ליארמולינצי, בפרברי העיירה סוקולובקה, הוקפה מכוניתם על ידי חבריה של יחידת פרשים מהצבא האדום, שפרצה פירצה בקו החזית. קנטור ופרידלנדר זוהו בטעות כקצינים פולנים וגרוסמן כבעל אדמות, ונהרגו על ידי החיילים הבולשביקים. נהגם נמלט.

רציחתם של קנטור ופרידלנדר גרם להלם וזעזוע ברחבי הקהילות היהודיות של פולין וארצות הברית. יושב ראש הוועדה המרכזית בלמברג (לבוב / לביב) הצהיר: ”עם מותו של קנטור סבלה למברג אובדן גדול. כאשר היה קנטור בעיר זו, תמיד חשו יושביה תחושת בטחון; נוכחותו כיועץ באסיפותיהם תמיד היוותה מקור השראה ועזרה. בקצרה – הוא הביא לפולין מסר מיהדות אמריקה; הוא היווה עבורם דגם של היהודי האמריקני – זקוף, ישר, חסר-מורא, אידיאליסט וכן.“

ב-7 בספטמבר 1920 התקיים טקס אזכרה בהיקף עירוני לקנטור בבית הכנסת בית ציון שבבאפלו, ניו יורק,. ארוסתו, אירנה אברמוביץ, שהגיעה לבאפלו מלמברג (לבוב), היתה בין הדוברים. ב-9 בספטמבר 1920 התקיימה עצרת זיכרון בתמיכת הג’וינט בקרנגי הול בניו יורק, בה השתתפו יותר מ-3,000 איש. קנטור הניח אחריו הורים, שלושה אחים – מקסוול, מוריס ונתן – ושלוש אחיות – אידה, אסתר ואתל.

קנטור ופרידלנדר נקברו בבית הקברות ביארמולינצי. כוונתו הראשונית של הג’וינט היתה להחזיר את הגופות לקבורה בארצות הברית, אך עקב המהומות וחוסר הסדר באזור בעת ההיא, לא היה הדבר אפשרי. הג’וינט דאג להקמתן של מצבות הולמות, שילם עבור תכנונן והצבתן, ומשרד הג’וינט במוסקבה שלח את שרטוטיהן לניו יורק, לבחינה על ידי בני המשפחה. גילוי המצבות התקיים ב-5 ביולי 1923 והונצח בסדרת תצלומים. בשנים הבאות, בהן שלטו הקומוניסטים באזור, הוצא האזור באוקראינה בו נקברו קנטור ופרידלנדר אל מחוץ לתחום עבור זרים. במהלך השנים הידרדר מצבו של בית הקברות. בתקופת הכיבוש הגרמני של האזור, במלחמת העולם השניה, נרצחה האוכלוסיה היהודית ולאחר המלחמה נותר האזור בלתי נגיש. בשנת 2000, לאחר שהתברר כי חלק מבית הקברות ביארמולינצי שרד, ולאחר מחקר מדוקדק, פנה מיכאל בייזר, איש צוות של הג’וינט, למשרד הג’וינט בקייב וביקש לבדוק אם המצבות עדיין במקומן. איגור ראטושני, מנהל ארגון הצדקה חסד-הבעש”ט בחמלניצקי, הנתמך על ידי הג’וינט, ביקר ביארמולינצי, ובסיוע שרטוטים של המצבות גילה את קבריהם של חיים ברוך קנטור וישראל פרידלנדר. הג’וינט שיקם את המצבה מעל קברו של קנטור, ולבקשת קרוביו הושארה גופתו בבית הקברות ביארמולינצי. ישראל פרידלנדר נטמן בירושלים ב-10 ביולי 2001.