Top

לזכרם

דוד גוז’יק

1946 – 1890

מנהל, ג’וינט ורשה

דוד גוז’יק הצטרף למשרדי הג’וינט בורשה בשנת 1918, כרואה חשבון, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הפך לדמות מרכזית בארגון. הוא השתמש בכישוריו על מנת לגייס תרומות, באמצעים חוקיים ובלתי-חוקיים, כדי לסייע במימון שירותי רווחה ועזרה רפואית בגטו. כמו כן, עזר במימון פעילויות תרבותיות ומחתרתיות בגטו, בהן פרויקט ”עונג שבת“ ומרד גטו ורשה. הוא שרד את המלחמה במסתור בצד ה”ארי“. בשנת 1945 מונה כמנהל הג’וינט בפולין המשוחררת. דוד גוז’יק וגרטרוד (גיטל) פינסקי, מנהלת הג’וינט בהולנד, נהרגו בהתרסקות מטוס בפראג בשנת 1946.

פרופיל מורחב

דוד (שהיה ידוע גם כדניאל) גוז’יק, שנולד ב-3 בנובמבר 1890 בוורשה, היה אחד מארבעת מנהלי הג’וינט בגטו ורשה ודמות מרכזית בוורשה בעת המלחמה. על פי אחת העדויות היה גוז’יק הדמות הפופולרית ביותר בגטו ורשה במשך תקופת קיומו.

קשריו של גוז’יק עם הג’וינט החלו בשנת 1918, כאשר הפך לרואה חשבון ומנהל כספים בסניף הג’וינט בוורשה. יחד עם יצחק גיטרמן, יצחק בורנשטיין ולב נוישטט, היה גוז’יק חלק מהקבוצה שנודעה כ”מנהלי“ הג’וינט בוורשה במשך מלחמת העולם השניה. בשנת 1940 נסעו גוז’יק ונוישטט לבלגיה, באישור הגרמנים, למפגש עם נציגי הג’וינט האמריקני. הם דנו בהצעה שהתבססה על תקדים שנקבע בגרמניה, אוסטריה ובוהמיה, לאפשר את ההעברה החוקית של כספים לפולין. על פי התכנית, מהגרים עתידיים מפולין יפקידו מטבע מקומי בקופות קהילותיהם, ויקבלו מהג’וינט חלק מהכספים חזרה בדולרים עם הגעתם לארץ היעד שלהם,מעבר לים. באמצעים אלו הצליח הג’וינט לממן מבצעים מבלי להעביר כסף לפולין, פעולה שנאסרה בתקופת המלחמה בתקנות משרד האוצר האמריקני. בעודם בבריסל ב-1940 ארגנו נוישטט וגוז’יק משלוח מזון גדול לפולין, כמחווה מיוחדת לפסח. להפתעתם של רבים, למרות שיכלו להימלט בקלות מאירופה שסועת המלחמה, חזרו השניים לתפקידיהם בוורשה.

במהלך השנים 1939-1940 יצחק גיטרמן, שהיה מנהל מבצעי הג’וינט בפולין בשנים שלפני המלחמה, היה כלוא בגרמניה, וגוז’יק, שהיה סגנו, נטל פיקוד על פעילויות הג’וינט. כאשר חזר גיטרמן ב-1940, הוסיף גוז’יק לעמוד בראשות הג’וינט. לאחר הקמת גטו ורשה בנובמבר 1940 המשיך גוז’יק לנהל את פעילויות הג’וינט, שהוצאו מעתה לפועל על ידי ארגון העזרה העצמית היהודי (יס”ס, Jüdische Soziale Selbsthilfe – JSS , ידוע גם בשם – ZTOS Zydowskie Torarzystwo Opieki Spoleczne ). הוא תמך בפעילויות בריאות, רווחה, תרבות וחינוך בגטו וסייע לממן בתי ספר מחתרתיים ותנועות נוער. הוא ארגן מכירה חשאית בשוק החופשי של סחורות שהחביאו הסוחרים בגטו, וההכנסות ממכירה זו הועברו לג’וינט לשימוש לטובת הקהילה. עד סתיו 1941 עלה בידי גוז’יק להקציב הקצבות סדירות של מזון ליותר מ-250 נקודות חלוקה ציבוריות, שהאכילו עשרות אלפי יהודים מדי יום.

לאחר כניסתה של ארצות הברית למלחמה בדצמבר 1941, כאשר משרד הג’וינט בוורשה כבר לא יכול היה לפעול באופן חוקי ונאלץ להיסגר, המשיכו גוז’יק וחבריו בפעילויותיהם במחתרת. גוז’יק פעל במיוחד לשם השגת הלוואות מעשירי הגטו, הלוואות שנועדו להיות מוחזרות לתקופה שלאחר המלחמה. הלוואות אלה מימנו את פעילויותיו של ארגון העזרה העצמית בגטו, כגון בתי תמחוי ותכניות רווחה וסיוע רפואי, וכן את הפעילויות המחתרתיות בגטו, כגון ארכיון ”עונג שבת“, בתי הספר המחתרתיים, העיתונות המחתרתית והפעילות הפוליטית המחתרתית. כספים שגויסו על ידי גוז’יק סייעו לאחר מכן במימונו של מרד גטו ורשה. שמו מופיע בהודעות שנשלחו ללונדון על ידי מחתרת ”הוועד הלאומי היהודי“ (חלק מהארגון היהודי הלוחם) בוורשה.

גוז’יק היה בעל לב יהודי חם, הוא היה פעיל, רב מרץ, אמיץ ונכון תמידית לשרת את הקהילה היהודית ולהציע עזרה ליחידים בה. חיש מהר זכה באהבה ובאמון של כל המפלגות והקבוצות בגטו. למרות שאשתו, בתו ואחד משני בניו נלקחו על ידי הגרמנים במהלך הגירוש הראשון מוורשה, היה גוז’יק נחוש לעזור לאחיו היהודים בכל דרך אפשרית. הוא המשיך בפעילותו להשיג הלוואות מיהודים עשירים, למרות האיסור על פעילות מעין זו והסכנה הברורה לחייו. עמנואל רינגלבלום, ההיסטוריון של גטו ורשה, תאר את גוז’יק כ”אחד מל”ו הצדיקים שצדקותם נסתרת לעתים קרובות מאחורי התנהגותם הצנועה“.

גוז’יק הצליח להימלט לצד ה”ארי“ של ורשה, שם היה מעורב בתכנית להציל יהודים בעזרת דרכונים של מדינות אמריקה הלטינית אשר נשלחו משוויץ או שניתן היה לרכשם. מחזיקי דרכונים כאלה נועדו להישלח למחנות הסגר במקום למחנות השמדה, אך למעשה נשלחו רובם לאושוויץ. גוז’יק עצמו נעצר, אך הצליח להשיג את שחרורו על ידי מתן שוחד.

בעודו בצד ה”ארי“ המשיך גו’זיק לשמר את קשריו עם המחתרת בגטו ורשה. הוא נותר במסתור בוורשה עד השחרור.

במשך חמש שנים לא היה למטה הג’וינט בניו יורק קשר ישיר עם גוז’יק, אך לאחר יום הנצחון על גרמניה הנאצית, במאי 1945, הגיע מברק ממנו לניו יורק, ובו נכתב: ”מוכן להמשיך בעבודה נקודה 40,000 יהודים זקוקים לעזרה בדחיפות נקודה מחכה להוראותיכם.“

גוז’יק מונה למנהל מבצעי הג’וינט בפולין המשוחררת. הוא החל בעבודה המפרכת של טיפול בניצולים, ובעזרה בבנייתה מחדש של הקהילה היהודית הפולנית. ב-5 במרס 1946, כאשר חזר לפולין מוועידה בפריז, עלה גו’זיק על מטוס לפראג. המטוס התרסק בשדה התעופה של פראג וכל נוסעיו נהרגו, בהם דוד גוז’יק וגרטרוד ד. פינסקי, מנהלת סניף הג’וינט בהולנד.

גוז’יק הותיר אחריו בן אחד, שהגיע לארץ ישראל (פלסטינה), הצטרף לבריגדה היהודית ונלחם לשחרורה של אירופה. לאחר מכן התיישב הבן בצרפת, שם עדיין חיה נכדתו של גוז’יק.

ביבליוגרפיה ומקורות:

נא ראה הטקסט באנגלית.