פרופיל מורחב

עמנואל רינגלבלום, מגיבוריו של גטו ורשה, נולד בעיר בוצ’אץ’ שבמזרח גליציה (כיום אוקראינה) ב-21 בנובמבר 1900. אמו מתה כאשר היה בן 12. במהלך מלחמת העולם הראשונה התיישבה המשפחה בנובי סאנץ’ (Nowy Sacz) שבדרום פולין, ליד קרקוב. בשנת 1922 החל רינגלבלום את לימודיו בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת ורשה. הוא השלים את לימודיו לתואר דוקטור בשנת 1927. כותרתה של התזה שלו היתה ”יהודי ורשה מראשית תולדותיהם ועד 1527“. רינגלבלום נישא ליהודית הרמן ולשניים היה בן אחד, אורי.

רינגלבלום לימד היסטוריה במשך מספר שנים בבית הספר הגבוה לנערות ”יהודיה“ בוורשה. הוא פירסם מספר עבודות בנושאי היסטוריה פולנית-יהודית, התמקד בתולדות יהודי ורשה וערך כתבי עת מדעיים העוסקים בתולדות היהודים בפולין. במקביל היה פעיל ציבור. מגיל צעיר היה חבר ב”פועלי ציון שמאל“, מפלגה מרקסיסטית ציונית.

רינגלבלום הצטרף לג’וינט בוורשה בשנת 1930 והועסק במשרה חלקית. יחד עם חברי צוות אחרים, סייע רינגלבלום לייסד את ”אגודות גמילות החסד“ שהעניקו הלוואות ללא ריבית, ובשנת 1939 כבר היו 870 אגודות כאלה. הג’וינט סיפק מחצית מההון, ואילו הפונה התחייב לתרום את המחצית האחרת. אגודות אלו היו בעלות חשיבות אדירה בשימור יכולת הקיום הכלכלית של הקהילה היהודית, כיוון שיהודים לא יכלו להשיג הלוואות ממקורות ממשלתיים או ממוסדות פיננסיים פולניים לא-יהודיים.

במהלך עבודתו של רינגלבלום עם החברות להלוואות ללא ריבית, הוא יצר קשר עם יצחק גיטרמן, מנהל הג’וינט בפולין. גיטרמן היה אב רוחני כריזמטי ששינה את מסלול חייו של רינגלבלום. לפני המלחמה ובגטו ורשה שימש גיטרמן כמודל החיקוי של רינגלבלום. גיטרמן לימד את בן חסותו הצעיר להבדיל בין נדבנות מסורתית לבין עזרה עצמית, המבוססת על מעורבות חברתית.

ב-30 באוקטובר 1938 מונה רינגלבלום לראש צוות הרווחה של הג’וינט בזבונשין, עיירה קטנה על הגבול הפולני עם גרמניה, בה נדחסו כ-6,000 יהודים פולנים שגורשו מגרמניה. במכתב שכתב ב-6 בדצמבר 1939 תאר רינגלבלום את התקופה שבילה בזבונשין בעבודה עם הפליטים: ”בחמישה שבועות הקמנו עיר שלמה, עם מחלקת אספקה, בית חולים, סדנאות לנגרים, חייטים, סנדלרים וספרים, מחלקה משפטית, משרד הגירה, סוכנות דואר משלנו (עם חמישים ושלושה פקידים), מחלקת רווחה, בית משפט לבוררות, ועדה לחוק וסדר, שרותי פיקוח (גלויים וסמויים כאחד), ועדה סניטרית ורשת שירותי בריאות.“

רינגלבלום היה שליח לקונגרס הציוני ה-21, שהתקיים בז’נווה באוגוסט 1939. הוא חזר לפולין ערב מלחמת העולם השניה דרך איטליה, יוגוסלביה והונגריה, כיוון שמעבר דרך גרמניה כבר לא היה אפשרי. לאחר הפלישה הגרמנית לפולין, בספטמבר 1939, הצטרף רינגלבלום לארגון היהודי לעזרה עצמית – ZTOS (Zydowskie Towarzystwo Opieki Spoleczne) ( ידוע גם כ-JSS Jüdische Soziale Selbsthilfe) שהוכר רשמית על ידי הגרמנים. ZTOS סיפק עזרה לתושבי ורשה ולפליטים שהגיעו לוורשה מהערים והכפרים שסביבה. רינגלבלום ניסה למצוא שיכון לפליטים וליהודים תושבי ורשה שבתיהם נהרסו כאשר הגרמנים הפציצו את העיר.

לאחר הקמתו של גטו ורשה באוקטובר 1940 הרחיב ZTOS את שירותיו. רינגלבלום היה ראש ”הסקטור הציבורי“, המחלקה שפיקחה על מאות ‘ועדי הבתים’ בוורשה, ועדים שקידמו עזרה הדדית וארגנו פעילויות חינוך ותרבות. הוא פיקח על בתי התמחוי שהוקמו על ידי ZTOS, מטבחים שסיפקו ארוחות לעשרות אלפים מתושביו של גטו ורשה, שהמלחמה החמירה את מצבם הכלכלי. בתי התמחוי סיפקו לאנשים הזדמנויות להיפגש ושימשו כיסוי לפעילויות פוליטיות מחתרתיות. בנוסף, ניסה רינגלבלום לארגן תעסוקה לאלפי המורים, הסופרים והאינטלקטואלים היהודים בגטו, שנותרו ללא אמצעי קיום.

לאחר כיבוש ורשה על ידי הגרמנים, בספטמבר 1939, החל רינגלבלום, עם קבוצה קטנה של חברים, לתעד בפרוטרוט את קורותיהם של יהודי ורשה ושל הפליטים היהודים שזרמו לוורשה. עם הקמתו של גטו ורשה החליט רינגלבלום להרחיב את הקבוצה וליצור ארכיון מחתרתי שיתעד כל פרט בחיי הגטו. הוא הבין שהמתרחש בגטו הוא ללא תקדים בתולדות העם היהודי, וביקש להותיר תיעוד כתוב של תולדות הגטו לדורות הבאים.

רינגלבלום קיבץ קבוצה מוכשרת של אנשים, שייצגו מבחר רחב מקרב יהדות ורשה, בהם דמויות שונות זו מזו כרב שמעון הוברבנד (Huberband), רב אורתודוכסי, ויהודה פלד (Feld), עורך העיתון הקומוניסטי המחתרתי. חברי הקבוצה, שנודעה בשם הקוד שלה ”עונג שבת“, נהגו להיפגש בחשאי בשבת אחרי הצהריים כדי לדווח על עבודתם. תחת הדרכתו של רינגלבלום הם אספו מידע על תנאי החיים בגטו, על אכזריותם וזדוניותם של הגרמנים, על הרעב בגטו, על התנאים הרפואיים והסניטריים, על בתי הספר והפרסומים המחתרתיים, וכן שמועות, בדיחות ואפילו מידע על חיי הרחוב. הקבוצה אספה מידע על מחנות עבודה ועל גורלן של הקהילות היהודיות מחוץ לוורשה. רינגלבלום יזם פרויקט נרחב לחקר חווייתה של האישה היהודית בגטו ורשה, בעוד רופאים בגטו ערכו לבקשתו מחקר לגבי ההשפעות הפסיכולוגיות והרפואיות של הרעב. רינגלבלום עצמו תעד חלק גדול מתולדות הגטו והתמקד בגורלם של מנהיגים ומוסדות קהילתיים.

ארכיון ”עונג שבת“ תעד את גורלם של יהודי ורשה במהלך תקופת הגירושים מיולי עד ספטמבר 1942, וכך גם את ההמתות הראשונות בגז במחנה ההשמדה חלמנו. חומר זה הועבר למחתרת הפולנית, שהעבירתו לממשלת פולין הגולה בלונדון. כך היה לרינגלבלום תפקיד מרכזי בהעברת הידיעות על מעשי הזוועה של הגרמנים נגד היהודים בפולין, לידיעת העולם החיצון. במהלך 1943 השתתף רינגלבלום בתכנון מרד גטו ורשה ותעד את הארועים שהובילו למרד.

הדיווחים והמסמכים שנשמרו בארכיון ”עונג שבת“ נקברו בשטח הגטו בתוך כדי חלב וקופסאות מתכת, ונעשו תכניות להוצאתם מהאדמה לאחר המלחמה. שני חלקים מהארכיון התגלו ב-1946 וב-1950. חלק שלישי לא התגלה מעולם. ארכיון רינגלבלום משמש כיום מקור מרכזי להכרת תולדות גטו ורשה. הוא מהווה מחווה יוצאת דופן לאדם מיוחד ביותר.

במרס 1943 הוברחו רינגלבלום ומשפחתו מהגטו והוסתרו בצד ה”ארי“ של ורשה, בחממה בפרבר אוחוטה, עם כשלושים יהודים נוספים. יומיים לפני פסח, באפריל 1943, ערב מרד גטו ורשה, נכנס רינגלבלום לגטו לבדו. במהלך ההתקוממות, שהחלה ב-19 באפריל, ובמשך מספר חודשים לאחר מכן, לא היה ידוע דבר על קורותיו. ביולי 1943 נודע שרינגלבלום נלקח למחנה העבודה טרווניקי. שני חברי מחתרת בוורשה – פולני נוצרי ואישה יהודיה – הצליחו להבריח את רינגלבלום אל מחוץ למחנה כשהוא מחופש לפועל רכבת פולני , והחזירו אותו לוורשה, שם התאחד עם אשתו ובנו.

ב-5 במרס 1944 הלשין פולני על רינגלבלום ומקום מחבואו התגלה על ידי הגרמנים. רינגלבלום, משפחתו וכל המסתתרים במקום המחבוא, וכן הפולני שהסתיר אותם, נלקחו לכלא פאביאק. לאחר מכן הוציאה המחתרת הפולנית להורג את האדם שבגד בקבוצה. רינגלבלום ובנו אורי נשארו יחד בתא אחד בכלא פאביאק, בעוד אשתו נכלאה בתאי הנשים. אסיר נוסף בפאביאק, יוליאן הירשהאוט, היה מעורב בנסיון להעביר את רינגלבלום מתאי הנידונים למוות לתאי האסירים שנועדו להישלח לגרמניה כחייטים וסנדלרים. הוא הצליח להיכנס לתאו של רינגלבלום ולספר לו על התכנית. כששמע שיש סיכוי להצילו, שאל רינגלבלום: ”ומה יקרה לו?“ והצביע באצבע על בנו, ”ומה יקרה לאשתי, שנמצאת בכלא הנשים?“ ”מה הייתי יכול לענות לו?“ כתב הירשהאוט בדיווחו, ”כולנו ידענו היטב שאם נצליח להוציא את רינגלבלום החוצה משם ולהעבירו אלינו כסנדלר או חייט, משפחתו עדיין נדונה לכליה. שתיקתי גילתה לו את האמת, והוא הוסיף מיד: ‘אם כך, אני מעדיף ללכת בדרך של ‘קידוש השם’, יחד איתם’.“

רינגלבלום ובני משפחתו נורו על ידי הגרמנים בין חורבותיו של גטו ורשה במרס 1944.