פרופיל מורחב

גיזי [גיזלה / גננדל] פליישמן, בתם של יהודה (יוליוס) ואיטה (יטי) פישר לבית אלינגר והבכורה מבין שלושה ילדים, נולדה ב-21 בינואר 1892 בברטיסלאבה (היום סלובקיה). היא נישאה ליוסף פליישמן בשנת 1915 ולזוג היו שתי בנות, אליס (1996-1917) ויהודית (1997-1920). גיזי פליישמן היתה אחת המנהיגות היהודיות היחידות באירופה במהלך מלחמת העולם השניה. היא כיהנה כנשיאת ארגון ויצ”ו (הארגון הבינלאומי של נשים ציוניות) בסלובקיה, כנציגת הקונגרס היהודי העולמי וכמנהלת מחלקת ההגירה בהיצ”ם / היא”ס (החברה להגירה יהודית- HICEM/HIAS). כאשר נמלט הנציג הרשמי של הג’וינט מהמדינה, הפכה פליישמן לראש ועדת הג’וינט המקומית.

פעילותה הציונית של גיזי פליישמן החלה בגיל צעיר, כאשר היא ואחיה הפכו את מסעדתם הכשרה של הוריהם למקום מפגש מרכזי לציונים. מעורבותה הקהילתית החלה בשנות ה-20, כאשר הצטרפה ליוליה קנופפלמאכר (1944-1887 [אושוויץ]), מייסדת סניף ויצ”ו בסלובקיה. יחד עם שותפיה, חנה שטיינר (1944-1894 [אושוויץ]) ומרי שמולקה (1940-1890) שהיו מעורבות בפעולות הארגון בחלק הצ’כי של המדינה, עסקה פליישמן בארגון עבודה סוציאלית, חינוך והכשרת נוער בסלובקיה. ועידות בינלאומיות סיפקו לה הזדמנות לפגוש פעילים ממדינות אחרות. כאשר החלו פליטים מגרמניה להגיע, ב-1933, היא היתה מהראשונים שפעלו למענם. כך החלו מגעיה הראשונים עם נציגי הג’וינט בפראג והנהגת הג’וינט בפריס. היא הצטרפה לנציגי היצ”ם (צירוף של שלוש חברות מובילות שעסקו בסיוע למהגרים יהודים – HICEM) באספקת סיוע לזרם של מהגרים מאוסטריה, שהגיעו לסלובקיה באביב 1938.

בשנת 1939 נסעה גיזי פליישמן לפריס ולונדון במאמץ שווא להשיג ויזות לאלה שביקשו להגר מסלובקיה. היא דחתה הצעות להישאר במקום מבטחים וחזרה לסלובקיה. במהלך 1940-1939 גבר זרם הפליטים לסלובקיה, שכן יהודים רבים האמינו שיוכלו< להגיע לארץ ישראל דרך נהר הדנובה. מאות מפליטים אלה אולצו לשהות תקופות ממושכות בברטיסלאבה לפני שהמשיכו את מסעם לארץ ישראל. גיזי פליישמן היתה בין אלה שעודדו אותם וסייעו להם, מבחינה חומרית ותרבותית כאחד. הודות למאמציה, רבים מאלה שעברו דרך סלובקיה הגיעו לבסוף לארץ ישראל [פלסטינה]. בתקופה זו היו חייה האישיים של גיזי פליישמן סבוכים: בנותיה עזבו למקום מבטחים בארץ ישראל, בריונים אנטישמיים רצחו את אחיה הצעיר, אמה האלמנה באה לחיות איתה ובעלה נפטר.

בסוף 1940 הפכה סלובקיה למדינה עצמאית עם משטר בובות פשיסטי שנשלט על ידי הגרמנים. גיזי פליישמן היתה מהחברות הראשונות של היודנרט בסלובקיה [Ustredna Zidov]. כנציגת היצ”ם במחלקת ההגירה של היודנרט, היא ניסתה באופן נואש להוציא מסלובקיה יהודים רבים ככל האפשר. כחברה מובילה במחלקת הרווחה של היודנרט, היא סייעה לספק את צרכיהם של היהודים שנשארו בסלובקיה. לדבריהם של חבריה ביודנרט, גיזי פליישמן היתה האדם היחיד שיכול היה לאחד אנשים שהיו חלוקים בדעותיהם, לכדי קבוצה אחידה ועקבית. נאמר שהיתה ”מבורכת במזג שקול, חוכמה גדולה, אומץ לב אישי אדיר וחוש לפעולה מעשית.“

מחנות העבודה הראשונים נוסדו בסלובקיה בסתיו 1941. גיזי פליישמן וחברים אחרים ביודנרט האמינו שרווחים כלכליים שינבעו ממחנות עבודה יצרניים יחזקו את השפעתם של היסודות המתונים בממשלת הבובות הסלובקית, שהעדיפה לנצל את העבודה היהודית במקום לגרש את היהודים. עם זאת, בניגוד לציפיותיהם, החלו הגירושים בפברואר 1942. גיזי פליישמן, יחד עם קרוב המשפחה שלה, הרב מיכאל דב וייסמנדל ואחרים, ייסדו את מחתרת ”קבוצת העבודה“ שישבה בברטיסלאבה, קבוצה קטנה שהתנגדה למנהיגות הרשמית ביודנרט. וייסמנדל לקח בחשבון את קשריה של גיזי פליישמן עם נציגיהם של ארגונים יהודיים עולמיים והציע שהיא תנהיג את הקבוצה – הצעה שהתקבלה פה אחד. על מנת לעצור את הגירושים הציע הרב וייסמנדל לשחד פקידים סלובקיים וכן את דיטר ויסליצני, היועץ הנאצי לעניינים יהודיים בברטיסלאבה ומפקד האס-אס בסלובקיה. תפקידה של גיזי פליישמן היה להתכתב עם סאלי מאייר, נציג הג’וינט בשוויץ, ועם ריצ’רד ליכטהיים מהסוכנות היהודית ונתן שוואלב מ”החלוץ“, שניהם בז’נווה, תוך בקשת כספים עבור הפרויקט. בנוסף, נסעה פליישמן פעמיים להונגריה כדי להתייעץ עם המנהיגים היהודיים במדינה זו וכדי לבקש את עזרתם הכספית.

נראה היה כי תכנית השוחד הצליחה להביא לסיומם של הגירושים מסלובקיה בסתיו 1942. הצלחה משוערת זו נתנה לוייסמנדל את הרעיון, שאולי יהיה זה אפשרי לשחד את הגרמנים כדי לעצור את גירושם של היהודים מכל מדינות אירופה. למימושה של תכנית זו, הידועה כ”תכנית אירופה“, נדרשו סכומי כסף גדולים. גיזי פליישמן פנתה לנציגיה של יהדות העולם בבקשות למימון התכנית, אך הצלחתה היתה חלקית בלבד. ממשלת ארצות הברית אסרה על העברת כספים לשטחי האויב, משאבים מועטים בלבד היו זמינים לנציגי הג’וינט בשוויץ וארגונים יהודיים היססו לתת אמון בהבטחות הגרמנים. בספטמבר 1943 הפסיקו הגרמנים את המשא ומתן עם ”קבוצת העבודה“ ו”תכנית אירופה“ מעולם לא יצאה לפועל.

גיזי פליישמן היתה מעורבת בנסיונות הצלה רבים אחרים. היא שלחה שליחים למדינות אחרות עם כתובותיהם של מגורשים, כך שארגונים יהודיים יוכלו לשלוח להם חבילות. היא היתה מעורבת במאמצים לסייע ליהודי פולין ששרדו להימלט להונגריה דרך סלובקיה – מבצע שדרש גם הוא סכומי כסף גדולים. בספטמבר 1943 הציע דיטר ויסליצני להחליף 5,000 ילדים יהודים באסירים גרמנים. מעורבותה של גיזי פליישמן בתכנית זו, שנודעה בשם ”התכנית להצלת ילדים“, הובילה למעצרה בשני מקרים. מעצרה השני, בינואר 1944, נמשך ארבעה חודשים והיא שוחררה רק לאחר התערבות נמרצת של חברים ועמיתים בסלובקיה. נעשו סידורים לשם הגירתה לארץ ישראל אך למרות מאמציהם של חבריה לשכנע אותה, היא סירבה לנטוש את משימתה הקדושה – סיוע ליהודים נזקקים. ההתקוממות הסלובקית הלאומית, באוגוסט 1944, וכניסתו של הצבא הגרמני לסלובקיה שמו קץ למאמצי ההצלה של פליישמן. במהלך ההתקוממות היתה לה הזדמנות לעבור לאזור שנשלט על ידי פרטיזנים, אך, כפי שעשתה בעבר, היא סירבה לנטוש את תפקידה ולהציל את עצמה. ב-15 באוקטובר נעצרה גיזי פליישמן על ידי האס-אס. בקושי הספיקה לכתוב ”לצערי, אני בלוע הארי.“ פליישמן נלקחה למחנה הריכוז סרד. שחרורה הובטח לה בתמורה למסירת שמות יהודים מסתתרים, אך למרות שעברה עינויים סירבה פליישמן למסור מידע כלשהו. ב-17 באוקטובר 1944 נשלחה גיזי פליישמן בטרנספורט האחרון מסלובקיה לאושוויץ. אלויס ברונר, האופטשטורמפיהרר של האס-אס, ציווה שהאותיות R.U. – Rückkehr unerwünscht ,חזרתה אינה רצויה יתווספו לשמה. כאשר הרכבת הגיעה לאושוויץ הוקראו שני שמות. גיזי פליישמן נלקחה על ידי שני קציני אס-אס ולא נראתה שוב לעולם.