פרופיל מורחב

ישראל יצחק פרידלנדר, בנם של פנחס וגיטל ארליך פרידלנדר, נולד ב-8 בספטמבר 1876 בקובל שבמחוז ווהלין (כיום אוקראינה) ומגיל שנתיים חי בוורשה. פרידלנדר היה אחד המלומדים המבריקים והראויים לציון בתקופתו, הן בעולם היהודי והן בעולם הידע הכללי. בשנת 1895 החל בלימודיו הרבניים בבית המדרש לרבנים ליהדות אורתודוקסית (הילדסהיימר) בברלין. באותה העת נרשם ללימודים באוניברסיטת ברלין והתרכז בלימודי השפות השמיות. בשנת 1900 עזב פרידלנדר את בית המדרש לרבנים והחליט לפנות לקריירה אקדמית. הוא למד עם תאודור נלדקה באוניברסיטת שטרסבורג ובשנת 1901 קיבל את תואר הדוקטור ללשונות שמיות. בשנה שלאחר מכן מונה לתפקיד מרצה ללשונות שמיות באוניברסיטת שטרסבורג. בשנת 1903 הוזמן פרידלנדר על ידי שנאור זלמן (Solomon) שכטר על מנת לשמש כפרופסור למקרא ולפילוסופיה בבית המדרש לרבנים באמריקה שבניו יורק (JTS), שם לימד מאוחר יותר גם היסטוריה יהודית. פרידלנדר נישא לליליאן רות בנטויץ’ מלונדון ב-26 בספטמבר 1905. לזוג נולדו שלושה בנים – הרצל, בן-ציון ודניאל בלפור – ושלוש בנות – כרמל, יהודית-סוזנה ונחמה-ג’וי.

כאשר היה בניו יורק פעל פרידלנדר – איש אשכולות ומורה המעניק השראה – בכל היבט של חיי הקהילה היהודית. הוא שימש כיושב הראש הראשון של ”המשרד לחינוך יהודי“ (Bureau of Jewish Education) בניו יורק, הנשיא הראשון של ”יהודה הצעיר“ ונאמן של ”ברית החינוכית“ (Educational Alliance) שהוקם בשכונת ה”לואר איסט סייד“ (Lower East Side) בניו יורק. הוא היה חבר הוועדה המבצעת הלאומית של הפדרציה הציונית האמריקנית. כאחת הדמויות האינטלקטואליות והדתיות החשובות ביותר בקרב יהדות ארצות הברית, היה פרידלנדר נואם מבוקש. הוא היה כותב פורה ופרסם תרגומים ל”היסטוריה של היהודים ברוסיה ובפולין“ מאת דובנוב ולמאמריו של אחד העם. הוא כתב מאמרים רבים על שפות שמיות, תרבות יהודית ונושאים יהודיים אקטואליים.

כציוני מסור קיווה פרידלנדר לקבל מינוי לתפקיד נציג הג’וינט בארץ-ישראל במשימה שאורגנה על ידי הצלב האדום ב-1918, מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה. כאשר מנעו הנסיבות את השתתפותו, בחר בו הג’וינט לחבר בחבר הנאמנים של הג’וינט ולראש ועדת הג’וינט בנושא רוסיה. פרידלנדר התנדב מיד לנסוע לרוסיה כנציג הג’וינט, למרות שבאותה העת שרר במזרח אירופה חוסר-שקט ניכר והתחוללו פוגרומים ומלחמת אזרחים. ועד הג’וינט היסס לשלוח מלומד בעל שם עולמי כפרידלנדר למשימה כה מסוכנת, אך פרידלנדר התעקש עד שפנייתו נענתה. לפני עזיבתו מונה פרידלנדר לנציב הג’וינט לאוקראינה.

בינואר 1920 עזב פרידלנדר בדרכו לאירופה. הוא נסע לפולין עם יחידת חו”ל מספר 1 שעזבה למזרח אירופה באותה העת, ובפברואר 1920 הגיע לוורשה. המצב בפולין ובמזרח אירופה הידרדר במהירות. מגיפת טיפוס השתוללה באוקראינה ורוסיה נהרסה במלחמת אזרחים. הצלב האדום האמריקני פינה במהירות את כוחותיו מהאזור, לאחר שאחדים מעובדיו קיפחו את חייהם. למרות זאת נשאר שם פרידלנדר ושב ואמר בנחרצות, שאם הכל יתעניינו רק בבטחונם האישי, לא ייוותר מי שיספק סעד ליהודים הסובלים.

באותה תקופה היתה מזרח אירופה שרויה בתוהו ובוהו. חיילים סובייטיים התקדמו לתוך פולין אשר הכריזה על עצמאות, ותוהו ובוהו שרר באזורי הגבול. נפוצו שמועות על פוגרומים בפולין ובאוקראינה, אך פרידלנדר סירב להיכנע לפחד. הוא טען שמראם של עובדי הג’וינט במדים אמריקנים יהווה גורם מרתיע עבור אלו שתכננו לבצע פוגרומים. בחודש יוני יצא פרידלנדר בנסיון לאתר את גנרל פילסודסקי מהצבא הפולני, במטרה לגייס את עזרתו לשם הגנה על היהודים הפגיעים. בקמנץ-פודולסקי נפגש פרידלנדר עם הרב חיים ברוך קנטור, שהגיע לפולין עם יחידת חו”ל מספר 1. השניים החליטו לנסוע יחדיו במכונית, שכן האמינו שיהיה זה בטוח יותר מאשר לנסוע לבד. בהתעלמם מאזהרות על סכנת פוגרומים ותסיסה אזרחית באזור, יצאו קנטור ופרידלנדר עם מנהיג הקהילה היהודית בטרנופול בשם גרוסמן, מוקדם ביום שני בבוקר, 5 ביולי 1920 (י”ט בתמוז התר“פ), בדרכם חזרה ללבוב. בדרך המלך המובילה מקמנץ-פודולסקי, בכניסה ליארמולינצי, בפרברי העיירה סוקולובקה, הוקפה מכוניתם על ידי חבריה של יחידת פרשים מהצבא האדום, שפרצה פירצה בקו החזית. קנטור ופרידלנדר זוהו בטעות כקצינים פולנים וגרוסמן כבעל אדמות, ונהרגו על ידי החיילים הבולשביקים. נהגם נמלט.

מותו של פרידלנדר זיעזע את הקהילות היהודיות בארצות הברית ובאירופה. למעלה מ-3,000 בני אדם השתתפו בעצרת זיכרון לקנטור ופרידלנדר, שאורגנה בתמיכת הג’וינט וארגונים נוספים, והתקיימה בקרנגי הול בניו יורק ב-9 בספטמבר 1920. הקהל העצום מילא את האולם עד אפס מקום ורבים נותרו בחוץ. פרידלנדר הותיר אחריו את אשתו וילדיו וכן את הוריו, אחיו דוד ואחיותיו סאלי ומניה.

קנטור ופרידלנדר נקברו בבית הקברות ביארמולינצי. כוונתו הראשונית של הג’וינט היתה להחזיר את הגופות לקבורה בארצות הברית, אך עקב המהומות וחוסר הסדר באזור בעת ההיא, לא היה הדבר אפשרי. הג’וינט דאג להקמתן של מצבות הולמות, שילם עבור תכנונן והצבתן, ומשרד הג’וינט במוסקבה שלח את שרטוטיהן לניו יורק, לבחינה על ידי בני המשפחה. גילוי המצבות התקיים ב-5 ביולי 1923 והונצח בסדרת תצלומים. בשנים הבאות, בהן שלטו הקומוניסטים באזור, הוצא האזור באוקראינה בו נקברו קנטור ופרידלנדר אל מחוץ לתחום עבור זרים. במהלך השנים הידרדר מצבו של בית הקברות. בתקופת הכיבוש הגרמני של האזור, במלחמת העולם השניה, נרצחה האוכלוסיה היהודית ולאחר המלחמה נותר האזור בלתי נגיש. בשנת 2000, לאחר שהתברר כי חלק מבית הקברות ביארמולינצי שרד, ולאחר מחקר מדוקדק, פנה מיכאל בייזר, איש צוות של הג’וינט, למשרד הג’וינט בקייב וביקש לבדוק אם המצבות עדיין במקומן. איגור ראטושני, מנהל ארגון הצדקה חסד הבעש”ט בחמלניצקי, הנתמך על ידי הג’וינט, ביקר ביארמולינצי, ובסיוע שרטוטים של המצבות גילה את קבריהם של חיים ברוך קנטור וישראל פרידלנדר. הג’וינט שיקם את אבן המצבה מעל קברו של קנטור, ולבקשת קרוביו הושארה גופתו בבית הקברות ביארמולינצי.

משפחתו של פרידלנדר ביקשה שגופתו תובא לירושלים. ב-10 ביולי 2001, ביום השנה ה-81 לרציחתו של פרידלנדר, התקיים טקס לזכרו ברחבת מטה הג’וינט בירושלים, בנוכחות בתו היחידה של פרידלנדר שעדיין הייתה בין החיים, כרמל פרידלנדר אגרנט. הנוכחים כללו בני משפחה, חברים, בעלי תפקידים בג’וינט ונציגים של בית המדרש לרבנים באמריקה

(Jewish Theological Seminary of America – JTS) ומכון שכטר בירושלים. מסע ההלוויה עשה דרכו מבניין ג’וינט-ישראל לחלקת משפחת בנטויץ’ על הר הצופים בירושלים, שם נקבר שוב פרידלנדר.