Top

לזכרם

שמעון שפיצר

1941 – 1892

נציג הג’וינט, בלגרד, יוגוסלביה

שמעון שפיצר היה המזכיר הכללי של פדרציית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה. הוא השתמש בכספים מקרנות הג’וינט, כדי לסייע לאלפי פליטים יהודים שהגיעו ליוגוסלביה מאוסטריה ומגרמניה. בשנים 1941-1940 תמך שפיצר בקבוצה גדולה של פליטים ששהו בקלאדובו, יוגוסלביה, בדרכם לארץ-ישראל. שפיצר המשיך בעבודתו עם פליטים, גם לאחר כניסת הגרמנים ליוגוסלביה באפריל 1941. הוא נרצח באוקטובר 1941, במחנה הריכוז הידוע לשמצה באנייצ’ה, בפאתי בלגרד.

פרופיל מורחב

שמעון שפיצר, בנם של יעקב ולינקה, נולד בג’אקובו, אוסטריה-הונגריה (היום קרואטיה) ב-18 באוקטובר 1892. הוא נישא לג’ולי לוטצר וחי בבלגרד. לפי דף עד שנמסר ליד ושם על ידי אחותו, זלאטה וייס, לשפיצר ואשתו היו שלושה ילדים. בתם מרים, בת תשע, רשומה כקורבן שואה.

ריו המוקדמים נטל שפיצר תפקיד פעיל בארגונים ציוניים ובארגונים יהודיים אחרים. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה הוא היה ממייסדי פדרציית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה – הגוף המרכזי של הקהילה היהודית היוגוסלבית. בשנת 1937 נבחר שפיצר לתפקיד המזכיר הכללי של הפדרציה.

ישוריו הארגוניים יוצאי הדופן של שפיצר בלטו כאשר כיהן בראש ועדת הסעד לפליטים בבלגרד. בתפקיד זה קיבל עזרה מהג’וינט על מנת לסייע לאלפי פליטים מאוסטריה וגרמניה שהגיעו ליוגוסלביה בשנות ה-30. עד 1939 קיבלו עזרה באופן רשמי 11,200 פליטים. בנוסף, תחת מנהיגותו ניתנה עזרה ליותר מאלף פליטים שהיו על שלוש ספינות על נהר הדנובה וניסו להגיע לארץ ישראל בהגירה לא חוקית. הם באו בעיקר מגרמניה, אוסטריה וצ’כוסלובקיה, והתקבצו ביוגוסלביה במה שנודע לימים כ”פרשת קלאדובו“. נסיונות לסייע להם להמשיך בדרכם הוכשלו ונחסמו על ידי גורמים רבים.

ב-31 בדצמבר 1939 הופנו הספינות שנשאו את הפליטים לנמל חורף בעיר קלאדובו, כאשר קפא נהר הדנובה. בספטמבר 1940 הועברו הפליטים לעיר הסרבית שאבאץ על נהר השאבא. תחת הנהגתו של שמעון שפיצר הועבר סיוע מתמשך לקבוצה. הוא דאג לשיכונם ולהאכלתם, והתערב בקרב פקידי ממשל על מנת לאפשר לפליטים להאריך את משך שהייתם ביוגוסלביה. לג’וינט היה תפקיד חיוני בסיוע לקיומם ויחד עם ארגונים יהודיים אחרים סבסד את הנסיונות לחכור אוניות כדי לאפשר לפליטים להמשיך את מסעם לארץ ישראל.

שמעון שפיצר עבד ללא הרף על מנת להגן על היהודים שתחת השגחתו. הוא נשאר עם הפליטים בקלאדובו ובשאבאץ, בתורנויות עם שניים מעמיתיו, וכך סיפק להם קשר לעולם החיצון. השלושה ארגנו את השירותים המגוונים שסיפק הכפר עבור הקבוצה, העבירו את הכספים הנחוצים לקניית אוכל, העבירו דואר ושמרו על קשר עם משרד ארץ ישראל (פלסטינה) בזאגרב.

שפיצר ניסה באופן נואש להשיג אישורי מעבר עבור קבוצת קלאדובו על ספינה, וכן אישורי הגירה, כך שהפליטים יוכלו להגיע באופן חוקי לארץ ישראל. לעתים נאלץ שפיצר לפעול בלא שידע את כל העובדות, להחליט החלטות מסובכות ולפעול כנושא בשורות רעות לאלה שתחת אחריותו. רוב הפליטים בקלאדובו-שאבאץ נרצחו אחרי שהגרמנים כבשו את יוגוסלביה באפריל 1941. רק קומץ שרד את המלחמה. באוקטובר 1941 נרצח שמעון שפיצר במחנה הריכוז באנייצ’ה הידוע לשמצה, ששכן בבסיס צבא לשעבר בפרברי בלגרד.

שפיצר הותיר אחריו את אשתו, שעלתה לישראל.

ביבליוגרפיה ומקורות:

נא ראה הטקסט באנגלית.