פרופיל מורחב

צ’רלס ה. ג’ורדן, בנם של הרתה ו-ר. אלפרד ג’ורדן, נולד בפילדלפיה, פנסילבניה (ארה”ב) ב-7 בפברואר 1908. בעודו ילד חזר לגרמניה עם אמו ואחותו. בתקופת לימודיו בבית הספר ובאוניברסיטה, חי ג’ורדן בברלין. הוא נישא לאליזבת נמלה בשנת 1931. בשנת 1933, לאחר שהותקף על ידי פלוגות סער נאצים בשל יהדותו, עזב ג’ורדן את גרמניה עם אשתו והגיע לפראג. השניים שהו שם שנה כפליטים, עד שקיבלה אשתו ויזה שאפשרה לה להגיע לארצות הברית. לאחר חזרתו לארצות הברית, למד ג’ורדן באוניברסיטת פנסילבניה ובבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת ניו יורק. לאחר שקיבל את תאריו בעבודה סוציאלית, עבד בחברה לרווחת המשפחה היהודית בפילדלפיה; וועדת הרווחה של מחוז פילדלפיה; האגודה היהודית לעזרה סוציאלית בעיר ניו יורק; הוועדה הלאומית ליישוב רופאים זרים ושירות הפליטים הלאומי.

עם הצטרפותו לג’וינט, בשנת 1941, מונה ג’ורדן למנהל פעילויות הג’וינט באזור האיים הקאריביים. הוא הוצב בהוואנה, קובה, שם סייע לפליטים שנמלטו מגרמניה של היטלר. בשנת 1943 התגייס ג’ורדן לצי ארצות הברית, בו שירת עד תום המלחמה. ב-1945 הוא חזר לג’וינט כמנהל הפעילויות במזרח הרחוק. ממפקדתו בשנחאי פיקח על תוכניות שסיפקו סיוע בתחומי הסעד, השיקום וההגירה ל-15,000 פליטים מאירופה. בשנת 1948 נשלח ג’ורדן לפריז, שם ניהל את מחלקת ההגירה של הג’וינט. בעבודה עם סוכנויות ממשלתיות ובינלאומיות, הצליח הג’וינט לארגן את הגירתם של עשרות אלפי ניצולי שואה למדינות ידידותיות באירופה ומעבר לים.

בשנת 1951 מונה ג’ורדן כעוזר למנהל הכללי של הג’וינט. בשנת 1955 מונה ג’ורדן למנהל הכללי של פעילויות הג’וינט בחו”ל ובשנת 1965 מונה לתפקיד סגן יושב הראש בפועל של הג’וינט.

ג’ורדן ייחס ערך רב לשיתוף פעולה בין-סוכנותי והיה מעורב בתחומים רבים של רווחה סוציאלית בינלאומית. הוא היה המזכיר בפועל של המועצה הבינלאומית לשירותי רווחה ושירותים סוציאליים יהודיים (1959), יושב ראש הוועד המנהל של המועצה הבינלאומית לסוכנויות התנדבותיות (1962) ויושב ראש המועצה האמריקנית לסוכנויות התנדבותיות בשירות החוץ. הוא היה בין המייסדים של האגודה הלאומית של העובדים הסוציאליים, ייסד את הסניף האירופאי של האגודה וכיהן בוועד הנשיאים של בית הספר לעבודה סוציאלית על שם פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית. ג’ורדן היה יושב ראש משותף של הוועד הבינלאומי לשנת הפליטים בעולם (1960) וכיהן שתי תקופות כהונה כנשיא הוועידה הקבועה של סוכנויות התנדבותיות העובדות עבור פליטים. בתפקידו זה עבד ג’ורדן בקרבה לנציב האו”ם לפליטים.

ג’ורדן נודע כ”אבי הפליטים“ וזכה לכבוד על עבודתו עם פליטים מטעם ממשלות וקבוצות ללא כוונת רווח. ממשלת צרפת העניקה לו את תואר ”אביר לגיון הכבוד“ (1959); הוא זכה לכבוד על ידי מועצת הפליטים הנורווגית (1963); הוא קיבל את טבעת ננסן מ ”הוועדה הריבונית הבינלאומית“ (1964) וביוני 1967 מונה על ידי המלך בודואין מבלגיה כקצין במסדר ליאופולד השני, עבור שירותים הומניטריים שהעניק לקהילת יהדות בלגיה. ג’ורדן ביקר בישראל פעמים רבות. נאמר עליו כי בקושי יכול היה ללכת ברחוב בישראל מבלי שאנשים ייגשו אליו ויודו לו על עזרתו להישרדותם.

ג’ורדן ואשתו אליזבת היו חשוכי ילדים. פעם אמר למראיין: ”האם אני צריך ילדים משלי כאשר יש לי אלפים רבים מהם ברחבי העולם?“

באוגוסט 1967, לאחר ביקורו בבוקרשט, נסע ג’ורדן לפראג, לחופשה קצרה לפני ביקורו בישראל, בה התעתד לשאת את נאום הסיכום בוועידה של השירותים הקהילתיים היהודיים. ב-16 באוגוסט 1967 אמר ג’ורדן לאשתו שהוא יוצא מהמלון כדי לקנות עיתון, ומעולם לא חזר. גופתו נמצאה שלושה ימים לאחר מכן, צפה בנהר. רציחתו של ג’ורדן נותרה בלתי מפוענחת עד עצם היום הזה.

מחוות לג’ורדן הופיעו לאחר מותו בכל רחבי העולם בשפות רבות. באחת התגובות נאמר: ”בזכות פעילותו של ג’ורדן, נתן הג’וינט תקווה לאלפי יהודים חסרי בית בכל העולם“.