Top

לזכרם

יחזקאל גרוייר

1938 – 1886

סגן מנהל, אגרו-ג’וינט, מוסקבה

יחזקאל גרוייר, עורך-דין וכלכלן, פעל במסגרת ה”אגרו-ג’וינט“ משנות ה-20 של המאה העשרים, וכיהן כסגן נשיא ה”אגרו-ג’וינט“. הוא נעצר על ידי ה”נ.ק.ו.ד.“ בשנת 1937 והואשם ב”ריגול“. גרוייר הורשע והוצא להורג בשנת 1938. שמו טוהר בשנת 1957.

פרופיל מורחב

יחזקאל אברמוביץ גרוייר שנולד בשנת 1886 בגרודנו (כיום בלארוס) היה דמות מרכזית באגרו-ג’וינט. גרוייר, בוגר בית הספר למשפטים של סנט פטרסבורג, היה עורך דין וכלכלן. גרוייר שירת בתור סגן המנהל לנושאי חוק ומשפט במחלקת מוסקבה של אגרו-ג’וינט וכן בתור אחד משני סגני הנשיא של אגרו-ג’וינט (עם שמואל אבא לובארסקי). כדמות שיצאו לה מוניטין בינלאומיים, דובר אנגלית שוטפת, ביקר גרוייר בארצות הברית כדי לפרסם את עבודת אגרו-ג’וינט ולגייס כספים עבורה.

גרוייר תמך בהתיישבויות חקלאיות יהודיות, בטענו שאם תהיה עוד מהפכה ברוסיה, יהיו יהודים באזורי הכפר בטוחים יותר מאשר יהודים בערים. הוא יעץ לשלטונות הסובייטיים לתמוך בהתיישבויות חקלאיות יהודיות בתור דרך להילחם באנטישמיות, אשר הוכרזה בלתי חוקית בברית המועצות.

גרוייר לא האמין שהמוני היהודים יוכלו להיקלט בתעשייה הסובייטית וטען שמוטב ליהודים לעבור הכשרה של בעלי מלאכה. לאחר ששב מסיור בארצות הברית בשנת 1927, הזהיר גרוייר את צוות האגרו-ג’וינט לא להסתמך לחלוטין על סיוע כספי מתמשך מיהדות ארצות הברית, כיוון שליהודי ארצות הברית לא היו מאגרים כספיים בלתי נדלים, וכיוון שהתמיכה הגוברת שלהם בציונות עשויה להפחית את תמיכתם במושבות היהודיות בקרים. באוקטובר ובנובמבר 1934 ביקר גרוייר עם עמיתיו לעבודה שמואל אבא לובארסקי ואהרון זייצ’יק בבירוביג’אן כדי לבדוק את האפשרות ליישב פליטים יהודיים באזור זה. בעקבות עליית הנאציזם בגרמניה, הוא תמך בנסיונות למשוך אל ברית המועצות רופאים יהודים שהיו כעת פליטים מגרמניה, בתנאי שמבחינה פוליטית הם יתאימו לברית המועצות.

בדצמבר 1929 מסר גרוייר לג’ט”א [סוכנות טלגרף יהודית – JTA] ש”ישנם אנשי שוליים שמסיתים נגד ארגונים זרים בלא כל תקווה להצליח בקרב חוגים אחראיים. שמונה שנים לאחר מכן, ב-27 בנובמבר 1937, נעצר גרוייר על ידי ה”נ.ק.ו.ד.“ (הקומיסריון העממי לענייני פנים) והואשם ב’ריגול’. ב-15 במרס 1938 הוא נדון למוות על ידי המחלקה הצבאית של בית המשפט העליון של ברית המועצות. הוא הוצא להורג באותו יום ונקבר בבית הקברות קומונארקה שבמחוז מוסקבה. גרוייר הותיר אחריו אישה, שתי בנות – מריה ואירנה – ונכד. בפקודת הוועד הצבאי של בית המשפט העליון של ברית המועצות, שמו טוהר על ידי המחלקה הצבאית של בית המשפט העליון של ברית המועצות ב-14 בנובמבר 1957.

גרוייר מופיע בתמונה קבוצתית, ”עובדי אגרו-ג’וינט, אמצע שנות ה-20’“, בשורה הראשונה, שני מימין, בספרו של דקל-חן, “מקימים חוות באדמה האדומה”, בעמוד 62.

ביבליוגרפיה ומקורות:

נא ראה הטקסט באנגלית.