פרופיל מורחב

גרטרוד(גיטל) ד. פינסקי נולדה ברוסיה והגיעה לארצות הברית בגיל שבע. היא הייתה בוגרת בית הספר למשפטים של אוניברסיטת סינסינטי ושל בית הספר לעבודה סוציאלית בניו-יורק.

גרטרוד פינסקי החלה את הקריירה שלה בעבודה סוציאלית בשנת 1932, כעובדת שטח עבור סוכנויות הרווחה היהודיות המאוחדות בסינסינטי. לאחר מכן שרתה כמזכירת שטח עבור המועצה הלאומית של נשים יהודיות (NCJW). בשנת 1940 הוצבה על ידי ה- NCJW במיאמי, פלורידה, שם ארגנה שירותים קהילתיים לפליטים שנכנסו לארצות הברית דרך נמל מיאמי. בפברואר 1944 מונתה פינסקי לנציגת הג’וינט בדרום אמריקה, שם סייעה לכ-125,000 פליטים מרדיפות הנאצים, שמצאו מקלט במדינות דרום אמריקה.

ביולי 1945 הגיעה גרטרוד פינסקי להולנד, כמנהלת הג’וינט בהולנד. היא הייתה הראשונה שמונתה לתפקיד מנהל סניף הג’וינט בארץ אירופאית כלשהי לאחר המלחמה. היא סייעה לארגונה מחדש של הקהילה היהודית, שכללה כ-30,000 ניצולים יהודים. במהלך עבודתה ביקרה פינסקי בערים קטנות רבות ברחבי המדינה, על מנת לאמוד את הצרכים של התושבים היהודים המקומיים. היא ניהלה תכנית סעד שסיפקה עזרה נוספת לאלפי ניצולי שואה נזקקים והעניקה עצה וסיוע כספי לעשרה בתי ילדים ליתומים יהודים.

גרטרוד פינסקי נספתה בהתרסקות מטוס בפראג ב-5 במרס 1946. היא השתתפה בועידה של הג’וינט בפריס וטסה לפראג במשימה מיוחדת של הג’וינט, על מנת להביא עזרה נוספת ליהודי צ’כוסלובקיה. בדיווח האחרון שלה על הולנד, שהועבר בין אנשי הצוות של הג’וינט באפריל 1946, התגאתה גרטרוד פינסקי בהתקדמות שנעשתה בבנייתה מחדש של הקהילה היהודית ההולנדית וגילתה אופטימיות לגבי עתידה של הקהילה. בדברים שפורסמו לזכרה בהולנד צוין שלמרות ששהתה רק שישה חודשים במדינה, היא הפכה לדמות אהובה ביותר.

גרטרוד פינסקי נקברה בפראג לצד דוד גוזיק, מנהל הג’וינט בפולין, שנסע עם פינסקי ונהרג באותה התרסקות מטוס. גרטרוד פינסקי הותירה אחריה את הוריה, בן ואידה, את אחיה, נתן ומילטון, ואת אחותה שרה, כולם מסינסינטי, אוהיו.