פרופיל מורחב

רבקה קפלסון נולדה בברוקלין, ניו יורק, בשנת 1920. היא היתה בתם של לואיס וקייט קפלסון, מהגרים מרוסיה. היא קיבלה תואר ראשון באנגלית וצרפתית מהנטר קולג’, שם נבחרה לאגודת הסטודנטים המצטיינים (Phi Beta Kappa), ותואר שני בטיפול בילד מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בשנת 1943, לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת קולומביה, היא החלה בקשריה עם המועצה הלאומית של נשים יהודיות(NCJW) כעובדת באגודה לטיפול בילד היהודי, שם עבדה בחטיבה להשמת הילד. עמדה זו, שדרשה רמה גבוהה של הבנה ורגישות, סייעה להכינה לשרותה, מאוחר יותר, במחנות העקורים באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.

בחודש מאי 1945 פנתה קפלסון ל- NCJW בבקשה להתקבל לתפקיד מעבר לים. מכתבי ההמלצה המצורפים אפיינו אותה כאישה שעומדת באחריות באופן רגוע ונינוח, חשה דאגה עמוקה לבני אדם במצוקה, בעלת חוש הומור ובעלת נכונות לקחת על עצמה משימות קשות. קפלסון הגיעה לפריז בנובמבר 1945 ומיד החלה לעבוד עם ניצולי שואה באזור. היא ניסתה להבין מה היה פירוש הדבר – לחיות תחת השלטון הנאצי. האמפתיה שחשה כלפי הניצולים ויכולתה ליצור עמם קשר השתקפו באהבה ובכבוד שחשו כלפיה מאוחר יותר תושביהם של מחנות העקורים.

קפלסון הגיעה לגרמניה בינואר 1946. משימתה הראשונה הייתה במחנה העקורים בלייפהיים, ולאחר מכן – במחנה העקורים בבמברג. היא תוארה כ”קרן שמש“ בשממת מחנות העקורים. בספטמבר 1946 נשלחה קפלסון לתפקיד חדש, במחנה העקורים בחאם (Cham). היא קיבלה על עצמה אחריות למצב הרעוע ועבדה שעות ארוכות על מנת להפוך את המחנה הזמני למתקן מאורגן היטב. תודות לעזרתה, 8,000 האנשים שהגיעו למחנה זכו לדיור ולטיפול משובחים והועברו מהמחנה ליעדיהם החדשים באופן מסודר, כך שאפשר היה לסגור את המחנה זמן קצר לאחר מכן. חאם, כך נאמר, יישאר מצבה לזכרה. היא נודעה בחיבה בתור ”האחות בקי“.

לקראת סוף שנת 1946 הוצבה רבקה בדורנשטאט. בליל ה-15 בדצמבר התקלקל תנור החימום בחדר השינה שלה. היא מתה בשנתה מהרעלת פחמן חד חמצני.

דברי צער על מותה של רבקה קפלסון זרמו לג’וינט ממקורות רבים. הם נאספו על ידי הג’וינט וחודש לאחר מותה של קפלסון פרסם הג’וינט באזור הכיבוש האמריקני של גרמניה את הדברים בחוברת לזכרה. להלן ציטוטים מעטים מהחוברת: ”רבקה קפלסון הביאה תקווה ואומץ לאלה שזה עתה יצאו מזוועת מחנות הריכוז. שום בעיה לא היתה קטנה מכדי שתטפל בה.“ ”היא עמדה בפני משימה קשה ביותר, שתבעה ממנה בגרות נפשית, כושר שיפוט יציב, רצינות וחכמה, שאת כולם הפגינה במידה רבה מכפי שנותיה.“ ”תכונתה העיקרית היתה אהבתה המלאה והבלתי מעורערת לאנשים שאותם שירתה, אהבה ששפעתה הרשימה את כל מכריה.“